בית בקיבוץ

פרויקט מרחיב – לב בהרחבה של קיבוץ יד מרדכי.

בפעם הראשונה שהם פנו אליי, אמרתי להם שהם גרים רחוק מדי ושלא אוכל לקחת על עצמי את הפרויקט שלהם. בפעם השנייה שהתקשרו, שהייתה מספר שבועות לאחר מכן, הם היו מאוד נחושים להיפגש והאמת שמשהו בקול שלהם ומשהו בסיפור האישי שלהם סקרן אותי.

החיבור היה מידי והיה לי ברור שאני לוקחת על עצמי את אתגר המרחק והולכת לבנות להם בית.

בין עצים ובעלי חיים, ילדים רצים ומשחקים על מדשאות ענק ברגליים יחפות, עוברים מבית לבית, נכנסים ויוצאים, משאירים דלתות פתוחות, ממש כמו פעם ''ככה זה בקיבוץ'' הם אמרו לי בפעם הראשונה שהגעתי לשם ומודה שהתחשק לי להישאר שם.

איזו אוירה קסומה יש במקום הזה!

כבר שלוש שנים שאני מלווה את הפרויקט הזה משלב התכנון הראשוני ועד המסמר האחרון בקיר יד ביד עם הזוג המיוחד הזה וילדיהם המתוקים בצילה של הקורונה שליוותה, אתגרה והורגשה בכל שלב ושלב בו.

מי שמסתכל מהצד על התוצאה הסופית לא יכול לתאר לעצמו מה מתרחש מאחורי הקלעים כשבונים בית מאפס כמה החלטות חשובות וגורליות יש לקחת, כמה בחירות לבצע, כמה שינויים וגמישות יש לגלות בדרך ועוד ''הפתעות'' לא צפויות שלפעמים קורות בשטח זוהי דרך ארוכה שמלווה  בהמון רגשות.

רועי ויסמין באישיותם הפרפקציוניסטית, העניינית, הפרקטית ועם זאת הנעימה להפליא, הזורמת, הקשובה והאינטליגנטית עברו אותה בחיבור חזק לעצמם ובהמון אהבה.

 כבר בהתחלה הדגישו בפני: ''אנחנו רוצים בית מודרני. בית שיהיה שונה משאר הבתים בקיבוץ ושכל מי שיכנס יגיד- ואוו'' 

נראה לי שהצלחנו 😊